אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַנָּשִׁים מְהַלְּכוֹת תְּחִילָּה וְהָאֲנָשִׁים אַחֲרֵיהֶם. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲנָשִׁים תְּחִילָּה וְהַנָּשִׁים אַחֲרֵיהֶם. מָאן דָּמַר הַנָּשִׁים תְּחִילָּה. שֶׁהֵן גָּֽרְמוּ מִיתָה לָעוֹלָם. מָאן דָּמַר הָאֲנָשִׁים תְּחִילָּה. מִפְּנֵי כְבוֹד בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֵׂלֹּא יְהוּ מַבִּיטִין בַּנָּשִׁים. וְהָֽכְתִיב וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד הֹלֵךְ֭ אַֽחֲרֵ֥י הַמִּיטָּה׃ אָמְרוּ לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַייֵּס. מָאן דַּהֲוָה מְפַייֵס לִנְשַׁייָא הֲוָה מְפַייֵס לגוּבְרַייָא וּמָאן דַּהֲוָה מְפַייֵס לגוּבְרַייָא הֲוָה מְפַייֵס לִנְשַׁייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אית תניי תני הנשים מהלכות תחלה. אחרי המת ללותו ואיידי דדריש לקמן שהיה דוד מפייס את העם ויוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים דריש נמי להא כדכתי' וידעו כל העם וכל ישראל כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר וכל העם לרבות הנשים:
שלא יהו מביטין בנשים. אם יהיו מהלכין אחריהן:
והכתיב והמלך וגו'. וסיפיה דהתם וידע כל העם וגו' והעם אלו הנשים דמשמע דהנשים הלכו בתחלה:
מאן דהוה מפייס נשייא. אחר שהיה מפייס להנשים היה מפייס להאנשים וכו' וכלומר שהיה יוצא ונכנס מתוך אלו לתוך אלו ואין ללמוד מכאן מי הם ההולכין בתחלה:
הלכה: מֵת לוֹ מֵת אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלָטוֹרִין שֶׁלּוֹ. 12a הָדָא אָֽמְרָה. דַּרְגֵּשׁ יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם כְּפִיַית הַמִּיטָּה. הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ חַייָב בִּכְפִיַית הַמִּיטָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
ופורץ לעשות לו דרך וכו' וכל העם בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל חלק בראש. דכתיב נהגו לפני המקנה ויאמרו זה שלל דוד ומסתמא חלקו היפה נהגו לפניהם:
גמ' דכתיב על פיו יצאו וגו'. ואף על גב דמשמעות הכתוב על אלעזר הוא מ''מ דריש מהוא דכתיב בתריה דדרשינן הוא זה מלך שעל פיו ועל פי סנהדרין מוציאין למלחמת הרשות:
גמ' הדא אמרה דרגש יש בו משום כפיית המטה. לשון שאלה הוא אם ש''מ ממתני' דאף דרגש יש בו משום כפיית המטה צריך לכופו ולפיכך מיסב עליו וקאמר דלא היא אלא דהמלך אינו חייב בכפיית המטה ומיסב על הדרגש משום דאין צריך לכוף את הדרגש:
כְּתִיב וַיִּסּוֹב דָּוִד וגו'. מָהוּ הָרֵיקִים. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא. הָרֵיקִים שֶׁבָּרֵיקִים זוֹ אָרְכֵסְטֵס. אָֽמְרָה לוֹ. הַיּוֹם נִגְלָה כְבוֹד בֵּית אַבָּא. אָֽמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹּא רָאוּ אוֹתָן לֹא עֵקֶב וְלֹא גוֹדֶל מִימֵיהֶן. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַ֠יָּבֹא אֶל גִּדְר֨וֹת הַצֹּ֤אן. רִבִּי בּוּן בֵּירִבִּי לָֽעְזָר. גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר הָיָה. וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לְהָסֵ֣ךְ אֶת רַגְלָי֑ו. הֲוָה חֲמִי לֵיהּ מְשַׁלְשֵׁל צִבְחַר וּמְסַלֵּיק צִבְחַר. אֲמַר. אָרוּר מַגַּע בְּהָדֵין צְנִיעָה. הָדָא דוּ מַר לֵיהּ. הִנֵּה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה אֲשֶׁר רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וגו'. וָאָחוּס עָלֶיךָ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וַתָּ֣חָס עָלֶי֑ךָ. צְנִיעוּתָךְ הִיא חָסָה עָלֶיךָ. וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד֘ אֶל מִיכַל֒ וגו'. וְעִם הָֽאֲמָהוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתְּ עִמָּם֭ אִכָּבֵֽדָה׃ שֶׁאֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִימָּהוֹת. וּבַמֶּה נֶאֶנְשָׁה. וּלְמִיכַל֙ בַּת שָׁא֔וּל לֹֽא הָ֥יָה לָהּ֖ ווָלֶד. וְהָֽכְתִיב וְהַשִּׁשִּׁ֣י יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָה֖ אִשְׁתּוֹ. אֶלָּא שֶׁגָּעַת כְּעֶגְלָה וָמֵתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא שגעת כעגלה ומתה. בלידתה והיינו עד יום מותה:
עמם אכבדה. אני אכבד אותן שאת קראת אותן אמהות ואינן אלא אימהות וצדקות יותר ממך:
אמר. דוד ארור הוא הנוגע בגוף הצנוע הזה כמו דהוא אמר ליה וכו':
ותחס. צניעותיך גרמה שאחוס עליך:
כתיב ויסב דוד לברך את ביתו וגו' ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום וגו' כהגלות נגלות אחד הריקים מהו אחד הריקים. זה ארכסטם. ארכי ליסטן הרק שברקים:
היום נגלה כבוד בית אבא. שהיו צנועין ביותר כדלקמיה והיום השני קדריש:
משלשל ציבחר. משלשל בגדיו מעט ומסלק מעט כדי הצורך:
אֵין לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁבִּיזֶּה עַצְמוֹ עַל הַמִּצְוֹת יוֹתֵר מִדָּוִד. מִפְּנֵי מַה בִּיזֶּה עַצְמוֹ עַל הַמִּצְוֹת. שֶׁהָיוּ מַבִּיטִין בָּאָרוֹן וּמֵתִים. דִּכְתִיב וַיַּ֞ךְ בְּאַנְשֵׁ֣י בֵֽית שֶׁ֗מֶשׁ וגו'. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ זוֹ סַנְהֶדְרִין. וַחֲמִשִּׁים אֶ֖לֶף שֶׁהָיוּ שְׁקוּלין כְּנֶגֶד חֲמִשִּׁים אֶלֶף. וְחַד אָמַר. וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ זוֹ סַנְהֶדְרִין. וַחֲמִשִּׁים אֶ֖לֶף מֵעַם הָאָרֶץ. כְּתִיב שִׁ֥יר הַמַּֽעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד יי לֹא גָבַ֣הּ לִ֭בִּי בְּשָׁעָה שֶׁמְשָׁחֵנִי שְׁמואֵל. וְלֹא רָמ֣וּ עֵינַיי בְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתִּי אֶת גּוֹלְיַת. וְלֹֽא הִלַּ֓כְתִּי ׀ בִּגְדוֹלוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלֵתִי הָאָרוֹן. וּבְנִפְלָא֣וֹת מִמֶּֽנִּי בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירוּנִי לְמַלְכוּתִי. אֶלָּא אִם לֹ֤א שִׁיוִּיתִי וְדֽוֹמַ֗מְתִּי כְּגָמוּל עֲלֵ֣י אִמּ֑וֹ כַּגָּמוּל עָ֘לַ֣י נַפְשִֽׁי. כָּהֵן יְנוּקָא דִּנְחִית מִמְּעֵי אִמֵּיהּ כֵּן הֲווָת נַפְשִׁי עָלַי.
Pnei Moshe (non traduit)
כן הות נפשי עלי. חשוב בעיני כתינוק הזה שיורד ממעי אמו ואינו יודע בגדולות:
בשעה שהחזירוני למלכותי. ולא עשיתי נקמה בשמעי בן גרא:
בשעה שהעלתי בארון. ונהגתי בזיון בעצמי לכבוד התורה:
מפני מה ביזה עצמו על המצות. לעיני כל מפני שהיו מביטין בארון ומתים כדמצינו באנשי בית שמש ונהג דוד בזיון בעצמו לכפר על העון הזה וכדי שילמדו ממנו לנהוג כבוד בארון:
משנה: וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לוֹ שִׁעוּר. וְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בְּרֹאשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
חלק בראש. חלק היפה בורר לו ראשון ונוטל מחצה מכל הבוזה ואוצרות מלכים הכל למלך:
אין לה שיעור. אלא כפי מה שהוא צריך:
ופורץ. גדר של אחרים לעשות לו דרך ללכת לכרמו ולשדהו:
על פי בית דין של שבעים ואחד. כדתנן בפ''ק והכא תני דאף על גב דיש רשות למלך כדחשיב במתני' מ''מ במלחמת הרשות צריך ע''פ ב''ד של שבעים ואחד:
מתני' ומוציא למלחמת הרשות. מלחמת שאר כל האומות חוץ ממלחמת עמלק ומלחמת שבעה עממין:
הלכה: וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת כול'. דִּכְתִיב עַל פִּ֨יו יֵֽצְא֜וּ וְעַל פִּ֣יו יָבוֹאוּ. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ. דִּכְתִיב נָֽהֲג֗וּ לִפְנֵי֙ הַמִּקְנֶ֣ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶה֭ שְׁלַ֥ל דָּוִֽד.
Pnei Moshe (non traduit)
ופורץ לעשות לו דרך וכו' וכל העם בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל חלק בראש. דכתיב נהגו לפני המקנה ויאמרו זה שלל דוד ומסתמא חלקו היפה נהגו לפניהם:
גמ' דכתיב על פיו יצאו וגו'. ואף על גב דמשמעות הכתוב על אלעזר הוא מ''מ דריש מהוא דכתיב בתריה דדרשינן הוא זה מלך שעל פיו ועל פי סנהדרין מוציאין למלחמת הרשות:
גמ' הדא אמרה דרגש יש בו משום כפיית המטה. לשון שאלה הוא אם ש''מ ממתני' דאף דרגש יש בו משום כפיית המטה צריך לכופו ולפיכך מיסב עליו וקאמר דלא היא אלא דהמלך אינו חייב בכפיית המטה ומיסב על הדרגש משום דאין צריך לכוף את הדרגש:
הֽוּא הָיָ֙ה עִם דָּוִד בְּאֶפֶס דַּמִּ֗ים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בַּחֳקַל סוּמַקְתָּה. וְרִבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר. שֶׁמִּשָּׁם נִפְסְקוּ דָמִים. וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים וגו'. רִבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנָן אָמַר. עֲדָשִׁיו הָיוּ אֶלָּא שֶׁהָֽיְתָה עֲנָבָה שֶׁלָּהֶן יָפָה כְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין. אָמַר רִבִּי לֵוִי. אֵילּוּ הֵן הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁהָיוּ בָאִין זְקוּפִין כִּשְׂעוֹרִין וְהָֽלְכוּ לָהֶן נְמוּכִין כָּעֲדָשִׁין. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. וַתְּהִ֛י שָׁם חֶלְקַ֥ת הַשָּׂדֶה֭ מְלֵיאָה שְׂעוֹרִ֑ים. וּכְתִיב מְלֵיאָה עֲדָשִׁ֔ים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר. 12b שָׁנָה אַחַת הָֽיְתָה וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת הָיוּ. אַחַת שְׂעוֹרִים וְאַחַת עֲדָשִׁים. פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבֵּיד וְלִיתֵּן דָּמִים. דִּילְמָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבֵּיד שֶׁלֹּא לִיתֵּן דָּמִים. אֵי זֶה מֵהֶן יְאַבֵּד וְאֵי זֶה מֵהֶן יתֵּן דָּמִים. שֶׁלָּעֲדָשִׁין וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין. אֶלָּא שֶׁלָּעֲדָשִׁים מַאֲכָל אָדָם. וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין מַאֲכָל בְּהֵמָה. שֶׁלָּעֲדָשִׁים אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִים חַייֶבֶת בַּחַלָּה. עֲדָשִׁין אֵין עוֹמֶר בָּא מִמֶּנָּהּ. שְׂעוֹרִים עוֹמֶר בָּא מִמֶּנָּהּ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. שָׂדֶה אַחַת חוּשְׁתֵּי שָׁנִים הָיוּ. הָיָה לָמֵד מִשֶּׁלְּאֶשְׁתַּקַּד וְאֵין לְמֵידִין מִשָּׁנָה לַחֲבֵירָתָהּ. וַיִּתְיַצְּב֤וּ בְתֽוֹךְ הַֽחֶלְקָה֙ וַיַּצִּיל֔וּהָ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיַּצִּילוּהָ וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיַּצִּילָהּ. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ וְהָֽיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו כְשָׂדֶה מְלֵיאָה כַרְכּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
ויעקר דוד את כל הרכב. בהכותו את הדרעזר כתיב ויותר ממנו מאה רכב כדי צרכו:
של שנה זו בלבד. בכל שנה מרבה כסף וזהב כדי ליתן אפסנייא לשנה זו ולא לשנה אחרת:
עדשין היו. כדכתיב בשמואל אלא שהיו יפים והיתה ענבה שלהן שוים כשל שעורים:
הוא היה עם דוד באפם דמים פסיק הוא בד''ה והפלשתים נאספו שם למלחמה ותהי חלקת שדה מלאה שעורים וגו' ודריש לה לקמן במה שנסתפק דוד בהלכה והיה צריך לשאול כדכתיב התם ויתאו דוד ויאמר מי ישקני מים וגו':
בחקל סומקתה. פס דמים כמשמעו שהיתה שדה מלאה עדשים והן אדומים וכדלקמן עדשים היו וכו':
שמשם נפסקו דמים. ר' שמואל ס''ל כהאי מ''ד לקמן דשתי שדות היו ודריש אפס דמים ששם נפסקו הדמים ועל שם דפשטו ליה שאינו צריך ליתן דמים כדלקמן:
וכתוב אחד אומר. בשמואל ויתיצב בתוך החלקה ויצילה אלא מלמד שלא שרפוה מאחר שאמרו לו דבעלמא אסור להציל עצמו בממון חבירו והחזירה לבעליה והיתה חביבה עליו כמליאה כרכום וכתוב ויצילה אבעלים קאי:
ר' לוי. דריש לשתי מקראות אלו על הפלשתים עצמן:
נמוכין כעדשים. על שם שנטמנו שם לארוב על ישראל א''נ שבאו זקופין לנצח את דוד ואח''כ כשנצח דוד אותן הלכו להן הנשארים נופלים ונמוכין:
כתוב אחד אומר השתא דריש לאלו ב' כתובים כפי סברת הני דלקמן:
שנה אחת היתה. מעשה כי הוה בשנה אחת הוה והיו שם שתי שדות דהוו מיטמרי בהו פלשתים של עדשים ושל שעורין ורצה לשרוף אותן והלכה זו נסתפקה לו כדדריש לקמן מן ויתאו דוד וגו' הלכה נצרכה לו ומפרש ואזיל מאי דמסתפקא ליה:
פשיטא ליה לאביד וליתן דמים. כלומר דהא ודאי פשיטא הוה ליה דאם הוא מאבד בשדות ושורפן מפני פיקוח נפש ומשלם הדמים לבעלים מותר הוא:
דילמא פשיטא ליה לאבוד שלא ליתן דמים. בתמיה כלומר אלא דהא הוה מספקא ליה שמא יפשטו לו דהואיל ופיקוח נפש הוא אין צריך לשלם הדמים כשהוא מאבדן:
איזה מהן יאבד ואיזה מהן יתן דמים. כלומר ואם דצריך ליתן דמים וא''כ אין רצונו לאבד אלא אחת מהן מאחר דמן הדין הוא דצריך לשלם מיהו אכתי הוה מספקא לאיזה מהן הוא דיאבד ויתן הדמים מפני שיש סברא לכאן ולכאן דאלא של עדשים מאכל אדם הן ואין לאבדן ומוטב לאבד לשל שעורין דמאכל בהמה הן ואיכא נמי למימר לאידך גיסא דמוטב לאבד של עדשים דאין חייבת בחלה ואין עומר בא ממנה והני ספקות כולהו דהוה מספקא ליה:
שדה אחת. מעשה כי הוה בשדה אחת הוה ובשתי שנים שנה אחת היה המעשה בשל עדשים ושניה בשל שעורין:
היה למד משל אשתקד. היה לו ללמוד ממה דפשטו ליה בשל אשתקד ולמה הוצרך לשאול בשנה שניה אלא דאין למדין משנה לחבירתה דשמא אשתקד התירו שהיה מפני פיקוח נפש ביותר מכמו שהוא עכשיו א''נ דאין למדין חיבור של שעורין משל עדשים או איפכא כדלעיל:
כְּתִיב וַיִּתְאָ֥יו דָּוִד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבּ֥וֹר בֵּֽית לֶחֶ֭ם וגו'. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אָמַר. הֲלָכָה נִצְרְכָה לוֹ. וַיִּבְקְע֨וּ שְׁלֹשָׁה. וְלָמָּה שְׁלֹשָׁה. שֶׁאֵין הֲלָכָה מִתְבָּרֵרֵת פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. וְלֹֽא אָבָ֤ה דָוִד לִשְׁתּוֹת. לֹֽא אָבָה דָוִד שֶׁתִּיקָּבַע הֲלָכָה עַל שְׁמוֹ. וַיַּסֵּ֥ךְ אֹתָם֭ לַֽיי. קְבָעָהּ מַסֶּכֶת לַדּוֹרוֹת. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
הלכה נצרכה לו. הא דאמרן לעיל:
שאין הלכה מתבררת פחות משלשה. שישמעו וידקדקו בדברי חכמים המשיבין לו:
שתקבע הלכה על שמו. של זה המוסר עצמו על דברי תורה לפי שאין אומרים הלכ' משמו:
קבעה מסכת לדורות. דאמרינהו משמיה דגמרא ולא משמיהו ומהו הלכה ופורץ לעשות לו דרך כדפשטו ליה. א''נ יש לפרש כפשוטו דאינהו פשעו ליה דמותר הוא מפני שהמלך פורץ לעשות לו דרך ולא אבה דוד לשתותם דלא קביל עליו לעשות כן ושתקבע הלכה על שמו שהוא עשה מעשה זו וכדאמר לעיל מלמד שהחזירה לבעליה כ''א קבעה לדורות להמלך שירצה לעשות פורץ לעשות לו דרך:
בַּר קַפָּרָא אָמַר. חַג הָיָה וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם הָיָה וְהֵיתֵר בָּמָה הָיָה. וַיִּבְקְע֨וּ שְׁלֹשָׁה. וְלָמָּה שְׁלֹשָׁה. אֶחָד הוֹרֵג וְאֶחָד מְפִנֶּה הֲרוּגִים וְאֶחָד מַכְנִיס צְלוֹחִית בְּטָהֳרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בר קפרא אמר. מים ממש ביקש לניסוך המים:
והיתר במה היה. שעדיין לא נאסרו שכל ימי נוב וגבעון הותרו הבמות:
ואחד מכניס צלוחית של ניסוך המים בטהרה. שלא יהיה נוגע בהרוגים:
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיְנַסֵּ֥ךְ אֹתָם֭ לַיי. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיַּסֵּ֥ךְ. מָאן דָּמַר וַיַּסֵּ֥ךְ מְסַייֵעַ לְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. מָאן דָּמַר וַיְנַסֵּ֥ךְ מְסַייֵעַ לְבַר קַפָּרָא. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. הִילְכוֹת שְׁבוּיִים נִצְרְכָה לוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי אוֹמֵר. בִּנְייָן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִתְאַוֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מסייע לר' חייא בר בא. דאמר הלכה נצרכה לו ויסך לשון מסכת דקבעה מס' לדורות:
הילכות שבוים נצרכה לו. בדיני השבוים במלחמת הרשות אם יש בהן שבוים מז' עממין אם מותר להחיותן ופשטו ליה מושבית שביו דמותר ומי ישקני מבור קדריש ומלשון בור השבי ושאל לחכמים שהיו בבית לחם:
בנין בית המקדש נתאוה. לידע מקומו ומבור בית לחם קדריש כדכתיב עד אמצא מקום וגו' הנה שמענוה באפרתה והיא לבית לחם כדכתיב ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם:
משנה: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים אֶלָּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מַרְבֶּה הוּא לוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבִּוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּאֶנָּה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים דַּאֲפִילּוּ כַאֲבִיגָיִל. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד אֶלָּא כְדֵי לִיתֵּן אָפְּסָנְייָא. וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְהוּא עִמּוֹ נִכְנָס וְהוּא עִמּוֹ. יוֹשֵׁב בַּדִּין, הוּא אֶצְלוֹ. מֵסֵב וְהוּא כְנֶגְדּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר וְלֹא כְשֶׁהוּא עָרוֹם. וְלֹא בְבֵית הַמֶּרְחָץ שֶׁנֶּאֱמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' לא ירבה לו נשים אלא י''ח. כדדריש בגמרא שהרי דוד היו לו שש נשים וקאמר ליה נביא ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה כהנה קמא שית ובתרא שית הרי י''ח:
מרבה הוא לו. יותר מי''ח ובלבד וכו' וג' מחלוקת בדבר ת''ק סבר נושא י''ח ואפי' פרוצו' ויותר מי''ח לא ישא ואפי' כשרות שכך היא גזירת הכתוב ור''י סבר נושא י''ח ואפי' פרוצות ויותר מי''ח פרוצות לא ישא אבל כשרות והגונות ישא יותר כמו שירצה ופליג את''ק בחדא ור''ש סבר אפי' אחת והיא פרוצה לא ישא וכשירות והגונות לא ישא יותר מי''ח ופליג את''ק בחדא ואר''י בתרתי והלכה כת''ק:
אלא כדי מרכבתו. סוסים בטלני' ופנוים לא ירבה לו ואפי' א' אסור אבל כדי רכבו ופרשיו להלחם באויביו מותר:
אפסניא. שכר חיילות הנכנסים ויוצאין עמו כל השנה:
וכותב לו ס''ת לשמו. חוץ מהס''ת שחייב הוא כל אדם מישראל להיות לו ס''ת ואותו מונח הוא בבית גנזיו אבל ס''ת שכותב לשמו כשהוא מלך נכנס ויוצא עמו תמיד:
מיסב. על השלחן:
ואין משתמשין בשרביטו. ולא באחד מכל כלי תשמישו:
כשהוא מסתפר. כשמגלח שער ראשו:
הלכה: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים כול'. רַב כַּהֲנָא אָמַר. עַל שֵׁם הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָה֖. וּמַה כְתִיב תַּמָּן. וְאִ֨ם מְעָ֔ט וְאוֹסִפָה לְּךָ֖ כָּהֵ֥נָּה וְכָהֵֽנָּה׃
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' על שם הששי יתרעם לעגלה. וזה היה בחברון כדכתיב ויולדו לדוד בנים בחברון וכו' וקחשיב שם שש נשים ואח''כ במעשה בת שבע כתיב תמן ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה:
לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. עַל שֵׁם וַיְעַקֵּ֤ר דָּוִד֙ אֶת כָּל הָרֶ֔כֶב וגו'. וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לֹּו מְאֹד אֶלָּא כְדֵי לִיתֵּן אָפְּסָנְייָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. וּבִלְבַד אָפְּסָנְייָא שֶׁל שָׁנָה זוֹ בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
ויעקר דוד את כל הרכב. בהכותו את הדרעזר כתיב ויותר ממנו מאה רכב כדי צרכו:
של שנה זו בלבד. בכל שנה מרבה כסף וזהב כדי ליתן אפסנייא לשנה זו ולא לשנה אחרת:
עדשין היו. כדכתיב בשמואל אלא שהיו יפים והיתה ענבה שלהן שוים כשל שעורים:
הוא היה עם דוד באפם דמים פסיק הוא בד''ה והפלשתים נאספו שם למלחמה ותהי חלקת שדה מלאה שעורים וגו' ודריש לה לקמן במה שנסתפק דוד בהלכה והיה צריך לשאול כדכתיב התם ויתאו דוד ויאמר מי ישקני מים וגו':
בחקל סומקתה. פס דמים כמשמעו שהיתה שדה מלאה עדשים והן אדומים וכדלקמן עדשים היו וכו':
שמשם נפסקו דמים. ר' שמואל ס''ל כהאי מ''ד לקמן דשתי שדות היו ודריש אפס דמים ששם נפסקו הדמים ועל שם דפשטו ליה שאינו צריך ליתן דמים כדלקמן:
וכתוב אחד אומר. בשמואל ויתיצב בתוך החלקה ויצילה אלא מלמד שלא שרפוה מאחר שאמרו לו דבעלמא אסור להציל עצמו בממון חבירו והחזירה לבעליה והיתה חביבה עליו כמליאה כרכום וכתוב ויצילה אבעלים קאי:
ר' לוי. דריש לשתי מקראות אלו על הפלשתים עצמן:
נמוכין כעדשים. על שם שנטמנו שם לארוב על ישראל א''נ שבאו זקופין לנצח את דוד ואח''כ כשנצח דוד אותן הלכו להן הנשארים נופלים ונמוכין:
כתוב אחד אומר השתא דריש לאלו ב' כתובים כפי סברת הני דלקמן:
שנה אחת היתה. מעשה כי הוה בשנה אחת הוה והיו שם שתי שדות דהוו מיטמרי בהו פלשתים של עדשים ושל שעורין ורצה לשרוף אותן והלכה זו נסתפקה לו כדדריש לקמן מן ויתאו דוד וגו' הלכה נצרכה לו ומפרש ואזיל מאי דמסתפקא ליה:
פשיטא ליה לאביד וליתן דמים. כלומר דהא ודאי פשיטא הוה ליה דאם הוא מאבד בשדות ושורפן מפני פיקוח נפש ומשלם הדמים לבעלים מותר הוא:
דילמא פשיטא ליה לאבוד שלא ליתן דמים. בתמיה כלומר אלא דהא הוה מספקא ליה שמא יפשטו לו דהואיל ופיקוח נפש הוא אין צריך לשלם הדמים כשהוא מאבדן:
איזה מהן יאבד ואיזה מהן יתן דמים. כלומר ואם דצריך ליתן דמים וא''כ אין רצונו לאבד אלא אחת מהן מאחר דמן הדין הוא דצריך לשלם מיהו אכתי הוה מספקא לאיזה מהן הוא דיאבד ויתן הדמים מפני שיש סברא לכאן ולכאן דאלא של עדשים מאכל אדם הן ואין לאבדן ומוטב לאבד לשל שעורין דמאכל בהמה הן ואיכא נמי למימר לאידך גיסא דמוטב לאבד של עדשים דאין חייבת בחלה ואין עומר בא ממנה והני ספקות כולהו דהוה מספקא ליה:
שדה אחת. מעשה כי הוה בשדה אחת הוה ובשתי שנים שנה אחת היה המעשה בשל עדשים ושניה בשל שעורין:
היה למד משל אשתקד. היה לו ללמוד ממה דפשטו ליה בשל אשתקד ולמה הוצרך לשאול בשנה שניה אלא דאין למדין משנה לחבירתה דשמא אשתקד התירו שהיה מפני פיקוח נפש ביותר מכמו שהוא עכשיו א''נ דאין למדין חיבור של שעורין משל עדשים או איפכא כדלעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source